<h1>צרור החיים הדרך הראשון סימן י"ב</h1>
<h2>דף כב.</h2>
בעל קרי מותר לקרוא ולהתפלל ואפילו נתינת ט' קבין אינו צריך. וכן נוהגין באלו המקומות. וכן בירושלמי (יומא ח, א) גרסי' יוהכ"פ אסור בתשמיש המטה איתא חמי ברחיצה אסור לא כל שכן בתשמיש. פירוש שהרי צריך להתפלל. ומשני במקום שאין טובלין. ואי סלקא דעתך בט' קבין מיהא צריך, אכתי קשה ברחיצה אסור בתשמיש לא כל שכן. ויש מחמירין לפי דעת רבינו האיי ז"ל שכת' נקוט מנהג ישראל שכל בעלי קריין אע"פ שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו.
<h2>דף כד.</h2>
וטפח באשה ערוה לענין ק"ש. וכתב הראב"ד ז"ל דדוקא מקום צנוע שבה. וזהו שאמרו שוק באשה ערוה. ואפילו לגבי בעלה. אבל פניה ידיה ורגליה וקול דבורה שאינו זמר, ושערה מחוץ [לצמתה] שאינו מתכסה אין חוששין, שהוא רגיל ולא טריד. ושוק באשה ערוה לעצמה אין בו משום ערוה דהא אשה קוצה לה חלה ערומה והיא מברכת.
ויש דברים באשה שהיא ערוה ואסור לקרוא ק"ש כנגדן. ויש דברים שאמרו בהם שהם ערוה, ואין אסורין לענין קריאת שמע, אמרו חז"ל קול באשה ערוה שער באשה ערוה, ולא לענין ק"ש ותפילה אמרו, אלא איסור שמיעה וראייה, כגון להסתכל בשערה ובקול של שאלת שלום, כדאמרינן בקדושין (ע, א) לישדר מר שלמא לילתא, א"ל כך אמ' שמואל קול באשה ערוה. ומשום קרוב הדעת אמרו, וזה באשה אחרת אבל באשתו לא.
<h2>דף כד:</h2>
העומד בתפלה ונתעטש מלמטה [נ"א מלמעלה] ימתין עד שיכלה הרוח. בקש להתעטש מהלך ד' אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הרוח וכשיכלה הרוח אומ' רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו, חרפה וכלמה בחיינו ותולעה ורמה במיתתנו, ומתפלל. וכתבו בתוספות שמתפלל ממקום שפסק.
<h2>דף כה.</h2>
צואה יבשה על בשרו או שהיו ידיו מונחות בבית הכסא והכותל חוצץ בינו ובין הכסא פסק הרי"ף ז"ל לקולא. וכן דעת הרשב"א. ואין ראיה ממקומות המטונפות, וליכא על בשרו משום מחנך קדוש הואיל ויבשה ואין בה ריח הוה ליה כמלמולי זיעה דהיינו שאדם מולל בידו שנעשה על גופו זיעה. ורבי' ז"ל כתב דאפילו ברכה על בשרו הואיל ומכוסה ואינה נראית ליכא איסורא [ד]צואה בכסוי תליא מילתא כמו צואה בגומא. [כה:] וצואה בעששית מכוסה היא וקורין ומתפללין כנגדה. וצואה מועטת מבטלה ברוק עבה. וכת' הראב"ד ז"ל במתפלל לאלתר בעוד הרוק אבל לאחר זמן הולך ונבלע ואינו מצילו.
וצואה כנגדו בלילה במקום שיכול לראותה ביום אע"פ שאינו רואה אותה עכשיו מחמת לילה, אסור. וה"ה הסומא שאעפ"י שאינו רואה אותה הרי היא כמקום שיכול לראותה, שהרי כל אדם כסומא בלילה. וכן משמע מן הירושלמי. וכן לא יקרא אדם ק"ש ולא יתפלל לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא צואת חזירים וצואת תרנגולין וצואת כלבים בעודה בעורות. ותרנגולין בירושלמי (ברכות ג, ה) באדומין. ופי' מורי הרשב"א בתרנגולין אדומין, דאי בצואה אדומה הוה ליה למימר באדומה. ובירושלמי אומר מרחיקין מגללי בהמה ד' אמות ובלבד בשל חמור ובבא מן הדרך. וכתב הראב"ד ז"ל דמה שמחלק בצואת כלבים וחזירים בעורות ובחמור בבא מן הדרך או באדומין דוקא בצואה יבשה, אבל ברכה כלהו אסירי. ולול של תרנגולין אסור בכל ענין. אבל דעת מורי הרשב"א דכולהו ברכים אסירי. וצואת חזירים וכלבים אפילו ברכים, דוקא בעורות. ותרנוגלין דוקא באדומין. ואל יקרא ק"ש ויתפלל כנגד אשפה שריחה רע. ובמקום גבוה עשרה או נמוך עשרה יושב במקומו וקורא. והרשב"א ז"ל כתב דדוקא אם אינו רואה את הצואה, הא ברואה אפילו גבוה אסור.
אל יתפלל אלא במקום נקי ולא במקום צואה ומי רגלים. ודין מקום מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסור. אבל אם אינן מטפיחין אע"פ שרשומן ניכר מותר. וכנגד צואה, אם יבשה כחרש שזורקה ואינה נפרכת אין קורין ק"ש נגדה ואין מתפללין. הא זורקה ונפרכת יבשה היא ועפר בעלמא היא.
וריח רע שיש לו עיקר פי' צואה מגולה, מרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. וצואה עוברת אסור לקרוא ק"ש לנגדה. ופי חזיר כצואה עוברת ואפי' סליק ואתי מנהרא. ובתי כסאות שהם בעומק כתבו בתוספות שאם יש מחיצה מפסקת הוי כמו ריח רע שאין לו עיקר ואסור. ואם אין שם ריח רע אין בו חשש דלא גרע מצואה בגומא ומכוסה בסנדלו.
<h2>דף כה:</h2>
וערוה אפילו בעששית אסור לקרוא ולהתפלל כנגדה, דהא איכא ראיה וכת' ולא יראה בך ערות דבר. ולבו רואה את הערוה אסור.
וצואה מכוסה ממנו ומכל אדם אפילו תוך ארבע אמות שרי, כדאמרי' צואה בגומא וסנדל מונח עליה שרי.
<h2>דף כו.</h2>
והמתפלל וראה צואה כנגדו, מהלך לפניו כדי שיזרקנה (לפניו) [לאחריו] ד' אמות. וזה לאחריו, אבל לפניו כמלא עיניו. וכתב הרשב"א ז"ל דאפילו הלך אותן ארבע אמות אינו חוזר לראש אלא למקום שפסק. וכת' ז"ל דאם עבר והתפלל ולא הרחיק [ממנו], תפלתו תפלה. מדקתני מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ולא קתני תפלתו תועבה. והוא ז"ל מחלק בין ראה צואה כנגדו לנמצאת צואה במקומו. דהיכא דנמצאת צואה במקומו הואיל ובעינן מחנך קדוש היה לו לבדוק המקום שמתפלל להיות נקי, ואם לא בדק, תפלתו תועבה. אבל ראה צואה דליכא אלא משום לא יראה בך ערות דבר, וזה לא ראה כשהתחיל לא פשע בכלום, שלא הטריחוהו לבדוק כמלוא עיניו. ועוד כתב ז"ל דאפילו נמצאת צואה במקומו אינו צריך לחזור ולהתפלל, אלא דוקא במקום שגרף של רעי וצואה מצויין, דבכי האי גוונא נקרא פושע, דהיה ליה למיבדקיה, ומדלא בדקיה וחטא תפלתו תועבה. אבל בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שאין מצויין שם טינופות, כי אם באקראי בעלמא, אין זה פושע ואין תפלתו תועבה.
